שני פסקי דין חשובים בעניין ניתוק תושבות לצורכי מס בישראל

מעודכן 2020

בשיטת המס הנהוגה בישראל, כל עוד יחיד נחשב "תושב ישראל" לצורכי מס, עליו לדווח למס הכנסה בישראל על הכנסתו בכל העולם, מכל מקורות ההכנסה ולהשלים המס בהתאם. לעיתים מדובר בסכומי כסף משמעותיים ביותר (במיוחד כשמעורבים בכך מימושי אופציות למניות). כלומר, קו הגנה ראשון בפני שלטונות המס הישראליים הוא לנתק את התושבות הישראלית לצורכי מס. גישת מס הכנסה בישראל לסוגיית ניתוק התושבות התאפיינה תמיד בקשיחות יחסית ולעיתים בשרירות לב. המבחן העיקרי בחוק לקביעת התושבות הוא מבחן "מרכז החיים" של הנישום, אך מס הכנסה מפרש לחומרה "טעויות" שעשה הנישום, גם אם הן קרו בתום לב. להלן שני פסקי דין שהגבילו פרשנותו המחמירה של מס הכנסה.

 במקרה ראשון בית המשפט המחוזי בישראל קיבל טענת נישום ישראלי (גיורא סולר) שעבר לארצות הברית בשנת 1995, על כי אינו חייב במס בישראל בהיותו "תושב חוץ" אשר מרכז חייו מחוץ לישראל. זאת, למרות שהנישום ביצע את הדברים הבאים: (1) המשיך לשלם לביטוח לאומי בישראל (2) ביקר בישראל בכל שנה
(3) החזיק דירה בישראל בה התגורר בנו ששירת בצבא (4) הגיש דו"ח מס בישראל כתושב ישראל על הכנסה שקיבל בישראל (ללא הכללת ההכנסה מארה"ב).

 המקרה השני ניתן בבית המשפט העליון בעניין אריה גונן. פסק דין זה מתייחס לתקופה שלפני חתימת אמנת המס בין ישראל לארה"ב (נחתמה בשנת 1995), אך הוא עדיין מבהיר את סוגיית ניתוק התושבות. בערכאה הראשונה, ביהמ"ש המחוזי קבע כי המערער היה תושב ישראל לצורכי מס למרות שהייתו ועבודתו בארה"ב, עם אשתו, בגלל מספר נסיבות במהלך שהייתו בארה"ב: אשתו לקחה חופשה ללא תשלום מעבודתה בישראל ולאחר כשנתיים היא שבה לבדה לעבודתה בישראל. בנו ובתו של המערער שבו לשירות בצה"ל, וגרו בדירת המשפחה בחיפה. הנישום נרשם בקונסוליה הישראלית בארה"ב. בישראל הנישום החזיק בחשבונות בנק, קופות גמל וחסכונות ואף שילם דמי ביטוח לאומי וקופת חולים בשנות היעדרותם. המערער קיבל שכר מחברה ישראלית בשליטתו. הוא חתם כמנהל על דוחות חברות ישראליות שבשליטתו.

ביהמ"ש העליון (בדעת רוב) לא קיבל את גישת ביהמ"ש המחוזי אלא קבע כי העתקת מקום המגורים לארה"ב, על כל היבטיה מעידה "על תהליך של שינוי תושבות ולא על היעדרות ארעית מישראל": בשנה מאוחרת יותר לגביה קיימת מחלוקת עם פקיד השומה היה המערער תושב חוץ, אך רק אז באותה עת החל תהליך הפיכתו חזרה לתושב ישראל, תהליך שהושלם באותה השנה. ביהמ"ש אמנם רואה ב"משפחה" כאלמנט משמעותי בהחלטתו, אולם הוא "מאפשר" קביעת מועד תושבות שונה למערער ולאשתו. כמו בפסק הדין בעניין סולר גם כאן ביהמ"ש אינו רואה בשמירת זכויות סוציאליות ונכסים בישראל כגורם "המפריע" לקביעת התושבות מחוץ לישראל. על אף שביהמ"ש רואה בשינוי התושבות כ"תהליך" הרי שהוא שם דגש רב יותר לעובדות מאשר לכוונה. בפועל ביהמ"ש בוחן את התושבות באקט נקודתי – עובדתי: המועד הפיסי של היציאה מישראל והחזרה אליה. לפיכך ביהמ"ש קובע כי ניתן לשנות תושבות לצורכי מס במהלך שנה.

 אנו בדעה כי שתי הפסיקות החדשות הן נכונות ותואמות את החוק ואת אמנת המס בין ישראל לארה"ב. יחד עם זאת מניסיוננו מס הכנסה ינסה לצמצם את תחולתן, ולפיכך חשוב עדיין לבצע ניתוק תושבות לצורכי מס באופן נכון. מעבר לכך למדנו כי כאשר נישום משוכנע בצדקת עמדתו, אין להירתע ואם הדבר נדרש אזי יש להתמיד במאבק ברשויות מס גם בבתי משפט.

ישי עציון, רו"ח

ishay@etsion.com

יעוץ מיסים ישראלים בחו"ל, יחידים וחברות, תכנוני מס, מיסוי היי-טק, מס הכנסה, מיסוי בינלאומי, מס שבח ומס ערך מוסף.